ניקוי העניינים משנה הכל

הערת העורך: זהו פוסט אורח מאת ססילי פטרסון מ www.cecilypaterson.squarespace.com

התחלתי במסע המבלבל שלי כי נמאס לי לבלות את כל השעות שלי בבית לעשות את אותו הדבר. כל מה שעשיתי כל היום היה לנקות, לארגן ולהשאיר את כל הדברים שלנו. אני נשוי עם ארבעה ילדים וכלב, אז יש לנו הרבה מזה.

זה מגוחך, חשבתי לעצמי כשעליתי במעלה המדרגות עם זרועות מלאות צעצועי פלסטיק. אני לא רוצה להיות האוצרת והמטפלת של החלקים והחתיכות של כולם. אני רוצה לחיות את חיי.

אז התחלתי להסתבך.

זה התחיל כמו קצת כל יום - זוג נעליים ישנות, כמה צעצועים שהילדים לא שיחקו איתם. ואז עשיתי ארונות גדולים ומגירות לא נגעו ופינות חדרים שהלחיצו אותי כבר שנים.

בכל פעם שניקיתי חפצים ופריטים פיזיים, הרגשתי פנטסטי. בכל פעם שהצלחתי לקבל החלטה לשחרר משהו הרגשתי קל יותר וקצת יותר חופשי. התקדמנו: למעשה נפטרנו מ'הערימה' במטבח בחודש שעבר. וזה לא חזר. אחרי כמה חודשים וכבר אני מרגישה פחות לחוצה ופחות מודאגת מהדברים שאני 'צריך' לעשות. ואני הולך להקדיש יותר זמן לכתיבה שלי, וזו באמת הסיבה שאני נשאר בבית מלכתחילה!

נתקלתי בפרויקט 333 בקיץ. זו הייתה התגלות. רק 33 פריטי לבוש? נכנסתי לחדר השינה שלי כדי לראות איך מדדתי. עוד לפני שהתחלתי לספור עברתי על כל פריט בעין חסרת רחמים. אחרי שמילאתי ​​שתי שקיות אשפה בחתיכות לבוש שבאמת לא לבשתי שנתיים או יותר, התחלתי לספור. בגיל 35 תפסתי קצת יותר, ועכשיו אני ב-34 פריטים בארון הבגדים שלי.

אני קונה בחנויות יד שניה כבר שנים. התחלתי כי זו נראתה דרך חסכונית מאוד לקנות כמה בגדים שרציתי. אז, חשבתי, כמו רובנו, More הוא טוב יותר ונותן לי יותר אפשרויות. עכשיו, עם זאת, אני רואה שלפחות זה משחרר. הפריטים הנהדרים ואלו שבאמת מתאימים לי נלבשים הרבה יותר. אני עדיין אוהבת לקנות בחנות יד שניה, אבל מנקודה זו, כשאני הולכת לקנות את הבגדים ה'חדשים' שלי, אני אגרוט כל מה בארון שלי שלא לבשתי בחצי השנה האחרונה. אני עדיין יכול לבחור מה אני אוהב, אבל יהיה לי תחלופה מהירה יותר של הבגדים הישנים. פריט אחד פנימה, פריט אחד החוצה. יותר כיף להחליף ארון בגדים כל שישה חודשים!

אבל ההתלבטות השפיעה על חיי ביותר מכפי שחשבתי.

• אני בעצם אומר את האמת יותר. כשאני שואל את עצמי באור היום הקר, למה אני רוצה את זה? האם אשתמש בזה? האם אני אוהב את זה? אני צריך לענות בכנות ובגילוי לב. לפעמים אני נאחז בדברים מסיבות של אגו (אנשים יחשבו שאני מגניב אם יש לי אחד כזה...) או פחד (אם אפטר מזה אני עלול לגלות שאני צריך ללכת בלי...) או אשליה עצמית (אני אתקן את זה יום אחד...).
• אני מעריך את השלווה שהעיניים והגוף שלי מרגישים כשהם לא צריכים לנהל משא ומתן גדול של בלגן. אני נושם עמוק יותר ומרגיע יותר.
• אני מבין שיש לי רפלקסים של צבירה אינסטינקטיבית שלא רק עולים לי כסף, אלא גם משקיעים את האנרגיה וההתלהבות שלי בדברים עודפים ולא במערכות יחסים. עכשיו יש לי דרכים אחרות מלבד קניות לבלות את שעות הפנאי שלי.
• אני יותר אסיר תודה על מה שיש לי ופחות תאווה למה שאין לי. משמעות הדבר הייתה שינוי מוחשי ומוכר במצב הרוח וההשקפה. אני מאושר יותר כי יש לי פחות דברים.
• בגלל שאני יותר מרוכז במה שאני עושה עם הדקות והשעות של היום שלי, אני יותר מרוכז בכתיבה שלי. לפני כן, הבלוג שלי היה תערובת של תחומי עניין ופרסומים לא סדירים. עכשיו אני יודע מה אני מנסה לעשות. וכך אני כותב על חיים לא מבולגנים, בכל תחום.

ססילי פטרסון היא סופרת ועורכת ובלוגרית ב www.cecilypaterson.squarespace.com

אם נהנית מהפוסט הזה, אנא הירשם לפרויקט 333 ו התחבר איתי בטוויטר. בדוק את AnimalSpiritual לקבלת השראה פשוטה בחיים ובעסקים.