חינוך ביתי אינו חדש: היסטוריה קצרה של חינוך

מאמר זה בוחן את חינוך המשפחה מנקודת מבט היסטורית.

חינוך ביתי אינו חדש: היסטוריה קצרה של חינוך

חשוב להסתכל על חינוך ביתי מנקודת מבט היסטורית. בהתבוננות בהתפתחות החינוך הציבורי והמוסדי במאה השנים האחרונות, קל להניח שסגנון חינוך זה תמיד היה נפוץ והיווה את המערכת הטובה ביותר. עם זאת, היסטורית, היווצרות מערכת חינוך ציבורית משולבת היא תופעה חדשה יחסית.

בחברות עתיקות שהעריכו חינוך, כמו יוון העתיקה, רוב החינוך ניתן באמצעות הוראה ושיטות מרוכזות אחרות. ככל שחלף הזמן, החינוך החל להתפתח למוסדות שהיו לרוב בעלי אוריינטציה דתית ובמידה רבה בלתי תלויים בארגונים גדולים יותר. זה קרה לעתים קרובות בימיה הראשונים של החברה האמריקאית. רוב האוניברסיטאות שנוסדו באותה תקופה שימשו למעשה מטרות דתיות.



A 18. századtól az 1880-as évekig gyakran alapítottak iskolákat a helyi közösség és a helyi közösség számára. Ezeket az iskolákat a helyi közösség finanszírozza és működteti, és általában egy tanárral és egy osztályteremmel rendelkeznek. Az iskolában eltöltött idő attól függ, hogy hány napot töltenek iskolába, és milyen iskolai végzettségre tesznek szert naponta. Mivel ezek az iskolák közösségi jellegűek és állami ellenőrzés alatt állnak, közvetlenül függenek gyermekeik látogatottságától. Amikor a gyerekek nem járnak iskolába, a szülők gyakran otthon vagy önállóan tanítják őket.



Lõpuks arenesid kohalikul omandil ja kontrolli all olevad koolisüsteemid üha suuremateks koolide võrgustikeks, mis lõid koolipiirkonnad ja ettevõtted. Osariikide valitsused hakkasid koolisüsteemide üle suuremat kontrolli avaldama ja föderaalvalitsus hakkas sekkuma. Seoses koolisüsteemide laienemisega ning sellega kaasneva osariigi ja föderaalse bürokraatia kasvuga on vanemate võimalus mõjutada oma laste haridust oluliselt vähenenud.

עד שנות ה-70, רוב בתי הספר היו בשליטת הממשלה וארגונים בירוקרטיים גדולים אחרים (כולל איגודי מורים), בעוד שלשחקנים מקומיים הייתה השפעה מועטה על פעילות בתי הספר. האבולוציה הזו (או השינוי, תלוי בפרספקטיבה שלכם) נמשכת גם היום. המדיניות והנהלים הנוכחיים של מערכת בתי הספר נקבעים במידה רבה על ידי מדיניות ותוכניות של המדינה והפדרליות. להורים יש מעט מאוד השפעה על עבודת בית הספר. השפעתם על מערכת בית הספר היא בעיקרה עקיפה באמצעות בחירות להנהלת בית הספר, אך יכולתם לנהל את בתי הספר מוגבלת לרוב.



הפחתת אספקת החלב

רבים מאמינים שאחריות ציבורית ואחריות חברתית גורמות לכישלון מערכת החינוך ולהיפך. מכיוון שמערכת החינוך לא מצליחה להכין את הילדים כראוי, החברה כולה סובלת במישורים רבים.

למעשה, תנועת החינוך הביתי מחזירה להורים את האחריות לחינוך שפעם הייתה שייכת להם. מספר משפחות החינוך הביתי ממשיך לגדול ככל שיותר ויותר אנשים רואים את ההזדמנות לספק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר שניתן.